<h1>לקוטי תשובות הראשונים מחתנו של בעל המאורות</h1>
<h2>דף כב.</h2>
כתב הרב הנזכר תובעת מאי היא, כשם שהתובעת כתובתה בב"ד אין לה מזונות כך התובעת תוספת אין לה מזונות, ואע"ג דלא תבעה עיקר. וכי תימא מאי אלימא תביעה מגוביינא. השתא מוכרת שלא בב"ד היכא דגביא כולה וזבינא בב"ד הדיוטות על כרחייהו דיתמי ולא שיירא אלא שוה פרוטה מכתובתה לא מפסדא מזוני, ומשום תובעת תוספת בב"ד מפסדא. [וי"ל] שאם תובעה בב"ד, כיון דמחצפא אפה למתבע בב"ד כלל, (אכתי) [לאו] כל יומא מיגר ארמלותיך קרינא ביה, אבל מוכרת שלא בב"ד, אע"ג דצריכא ב"ד הדיוטות, כיון דלאו לדינא יתבי ולא אינהו קא מזבני אלא (הי נינהו) [איהי דקא] דמזבנא באנפנא, כדבעינא לברורי התם, ולא מחצפא אפה למתבע בב"ד כלל, אכתי כל יומי מיגר ארמלותיך הוא. דכיון דלא אשתייר לה מכתובתה מידי גבי יתמי תנאי כתובה נמי לית לה. וכי תימא וממאי, דילמא האי לתובעת דקא אמרינן בשמעתין לאו למימרא דאע"ג דלא תבעה אלא תוספת מפסדא מזוני. דילמא איפכא קמ"ל, דאי תבעה עיקר כתובה בלחוד ולא תבעה את התוספת או אפילו תבעה הכל חוץ משוה פרוטה בתוספת לא מפסדא מזוני עד דתבעה כולה. לא סלקא דעתך, חדא דכי אשמעינן תובעת למיהוי תוספת כעיקר לההוא דינא. ואם איתא כי שמעת לך מדינא דמכרה כתובה או מקצתה (משכנתיה) [משכנה כתובתה] או מקצתה הוא דשמעת לה, דלרבנן לא מפסדא מזוני. ואם כן אדאשמעינן לתובעת דלא איתמר לישמעינן גבי מוכרת מקצת ונותנת מקצת דאיתמר בהדיא. וכי תימא הא קמ"ל דתובעת כתובתה סתם בב"ד אין [לה] מזונות ולא יכלה למימר דעיקר כתובתא בלחוד הוא דתבעה, דכיון דתוספת כעיקר וכולה כתובה מיקריא, מסתמא כולה תבעה ואפילו תוספת, עד שתפרש בשעת תביעה מה שתבעה, אם כן מאי תנאי כתובה ככתובה דמי. אי נמי הוה סבירא לן דלאו ככתובה דמי... הכי הוה דבר טענה נמי, דעיקר בלחוד הוא דתבעה, כיון דעיקר לחוד ותוספת לחוד אשתכח דכולה כתובה תבעה, דאילו תוספת כיון דלאו ככתובה דמיא לאו שיורא הוא. אלא מסתברא כדפרישית מעיקרא, דאי נמי תבעה תוספת בלחוד כמאן דתבעה עיקר דמי ומפסדא מזוני.
